<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' בכור פ"ד</h1>
<h2>דף ג:</h2>
רחל שילדה כמין עז או עז כמין רחל פטור מן הבכורה, שנאמר [במדבר י"ח], בכור שור, שיהיה הוא שור ובכורו שור. ואם בו מקצת סימני אמו הוי בכור והוא בעל מום קבוע. ואפילו פרה שילדה כמין חמור ויש בו מקצת סימני פרה הוי בכור לכהן, הואיל ומין חמור יש בו דין בכורה. אבל אם ילדה כמין סוס או גמל אע"פ שיש בו מקצת סימני פרה הוי ספק בכור ויאכל בעליו ואם תפס כהן אין מוציאין מידו.
<h2>דף ו.</h2>
רחל שילדה כמין עז או עז כמין רחל פטור מן הבכורה, שנאמר [במדבר י"ח], בכור שור, שיהיה הוא שור ובכורו שור. ואם בו מקצת סימני אמו הוי בכור והוא בעל מום קבוע. ואפילו פרה שילדה כמין חמור ויש בו מקצת סימני פרה הוי בכור לכהן, הואיל ומין חמור יש בו דין בכורה. אבל אם ילדה כמין סוס או גמל אע"פ שיש בו מקצת סימני פרה הוי ספק בכור ויאכל בעליו ואם תפס כהן אין מוציאין מידו.
<h2>דף יב:</h2>
הלוקח בהמה ממעות מעשר שני בירושלים חייבת בבכורה, מפירות שביעית [פטורה מן הבכורה], שאינו רשאי ליקח מפירות שביעית, שנאמר [ויקרא כ"ה], לאכלה, ולא לסחורה. אסור לעשות סחורה בבכורות אע"פ שמותר למוכרן. ל(י)קח [בכור] למשתה בנו או לרגל [ולא צריך לו מותר למכרו].
<h2>דף יד.</h2>
כל קדשים שקדם מום קבוע להקדישן ונפדו חייבין בבכורה, מום עובר או שהקדישן תמימים והוממו בקבוע ונפדו פטורין, שהן לא יצאו לחולין לכל דבר, שאסורין בגיזה ועבודה.
<h2>דף טז:</h2>
רחל שילדה כמין עז או עז כמין רחל פטור מן הבכורה, שנאמר [במדבר י"ח], בכור שור, שיהיה הוא שור ובכורו שור. ואם בו מקצת סימני אמו הוי בכור והוא בעל מום קבוע. ואפילו פרה שילדה כמין חמור ויש בו מקצת סימני פרה הוי בכור לכהן, הואיל ומין חמור יש בו דין בכורה. אבל אם ילדה כמין סוס או גמל אע"פ שיש בו מקצת סימני פרה הוי ספק בכור ויאכל בעליו ואם תפס כהן אין מוציאין מידו.
<h2>דף יט.</h2>
יוצא דופן והבא אחריו, ראשון אינו בכור שאינו פטר רחם, ושני שקדמו אחר. ואפילו יצאת נקיבה דרך דופן וזכר דרך רחם.
<h2>דף כה:</h2>
בכור שנאכל כהלכה, בין תם ובעל מום, נהנין בעורו וגזתו. אבל צמרו חי אפילו נשר אסור בהנאה ואפילו נשר אחר שהומם ואחר שחיטתו וכל שכן אחר מיתתו. וכן מעשר בהמה. בכור שיש בו צמר מדובלל ושחטו, כל שנראה עמו מן הגזה מותר בהנאה, שאין נראה והוא צמר שעיקרו הפוך כלפי ראשו אסור, שזה כנשר מחיים.
גזת בכור אפילו בעל מום שנתערבה בגזת חולין אפילו באלף אסורין, שמקדש בכל שהו. האורג מלא הסיט מצמר הבכור [בבגד] ידלק, מצמר המוקדשין מקדש בכל שהו.
<h2>דף כח.</h2>
שחט בכור, אפילו הומם מום גלוי, טרם הראותו לחכם אסור ויקבר כבכור שמת.
מי שאינו מומחה ונשחט בכור על פיו יקבר וישלם רביע לדקה ומחצה לגסה, אבל לא כל דמיו, שקנסו בעל הבהמה שלא ישהנה ולא יגדל דקה בארץ ישראל.
<h2>דף כט.</h2>
הנוטל שכר להיות רואה בכורות לא ישחט על פיו אם לא הוא מומחה גדול שאין כמותו ופסקו לו שכר על הראייה בין שנמצא תם ובעל מום. לא יטול שכר על הבהמה חוץ מפעם אחת ורואה אותה לעולם כל זמן שמביאין אותה לפניו שלא יבא לחשד.
<h2>דף כט:</h2>
החשוד למכור בכורות לשם חולין לא לוקחין ממנו אפילו בשר צבאים, שדומה לבשר עגל. ולא עורות שאין עבודין אפילו של נקיבה, שמא יחתוך זכרותו ויאמר, נקבה היא. ולא צמר אפילו מלובן, וכל שכן (צואו) [צואי]. אבל לוקחין (לבדו) [לבדין] ועורות עבודים, שאינו [מעבד] עור בכור תמים שיראה לשהות אצלו, פן ישמעו דיינין ויקנסוהו.
<h2>דף לא.</h2>
אפילו מום גדול וגלוי לכל לא ישחוט כי אם בהתרת מומחה שנתן לו הנשיא שבארץ ישראל רשות ואמר לו, התר בכורות במומן. וכל הבכורות אדם רואה חוץ מבכורי עצמו. אין מומחה והומם מום גלוי ומובהק, כמו נקטעה ידו או רגלו, נסמית עינו, או בכור שיצא לחוץ לארץ ונפל בו מום מובהק, ישחט על פי שלשה בני כניסה.
<h2>דף לא:</h2>
אין שמין (ב)בכורות תמימין לישראל, אבל שמין להן בכורות [בעלי מומין, ושמין בכורות] תמימין לכהנים בזמן הזה (שאין) [שהן] עומדין להאכל במומן וכל שכן ששמין להן בעלי מומין.
<h2>דף לו:</h2>
לא יראה בכור לישראל עד שיהא כהן עמו, שמא כשיתירנו ילך וישחטנו לעצמו, שאע"פ שאינו חשוד על אכילת קדשים חשוד לגזול מתנות כהונה. אבל אם ידוע שמדקדק על עצמו, או הומם [מום] גלוי לכל כקטיעת אבר (או) כמדקדק על עצמו הוא, שהביאו לפני חכם, מתירין לו שלא בפני כהן.
אפילו מום גדול וגלוי לכל לא ישחוט כי אם בהתרת מומחה שנתן לו הנשיא שבארץ ישראל רשות ואמר לו, התר בכורות במומן. וכל הבכורות אדם רואה חוץ מבכורי עצמו. אין מומחה והומם מום גלוי ומובהק, כמו נקטעה ידו או רגלו, נסמית עינו, או בכור שיצא לחוץ לארץ ונפל בו מום מובהק, ישחט על פי שלשה בני כניסה.
<h2>דף לז.</h2>
שחט בכור ומכרו ונודע שלא הראהו למומחה מה שאכל אכל ויחזיר לו הדמים ומה שלא אוכל יקבר.
<h2>דף מ.</h2>
בכור שיש לו ביצה ושני כסין והושיבו המומחה על חרגו ומעכו לא יצאת ביצה שנייה והתירו ונשחט ונמצאת שנייה דבוקה בכסלים, מותר, אבל לא מעכו יקבר.
<h2>דף מא.</h2>
בכור אנדרוגינוס כחולין לכל דבר וכנקבה ואין תורת בכור עליו ועובדין וגוזזין בו. טומטום ספק אי בכור, ויאכל במומו לבעליו, בין (שהומם) [שהטיל מים] במקום זכרות בין (שהומם) [שהטיל] במקום נקבות.
